פסק-דין בתיק עפ"א 161/08

1.       המערערת הודתה בבית משפט השלום בנצרת בכתב אישום מתוקן שייחס לה עבירות של זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, וביקשה שלא להרשיעה בדין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך חודש מאי 06 עת ששהתה המערערת בביתה של המתלוננת כמשגיחה על ילדיה, היא גנבה ארבעה שיקים מפנקס השיקים. בתאריך 18.5.06 זייפה המערערת שיק ושילמה באמצעותו בגין השכרת דירתה בסך 4,000 ש"ח. בהמשך, השיק הופקד בבנק ונפרע. במעשיה המתוארים, גנבה המערערת את השיקים, זייפה מסמך וקיבלה דבר במרמה.

לאחר שנתקבל תסקיר בעניינה של המערערת, שהמליץ שלא להרשיעה בדין ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט בית משפט קמא (כב' הנשיא כתילי) להרשיע את המערערת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן וזאת משהגיע לכלל מסקנה, כי לא מתקיימות בעניינה נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מצדיקות את אי הרשעתה. בעקבות הרשעתה, נידונה המערערת לתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח וכן למאסר בן 9 חודשים על תנאי למשך שנתיים, שלא תעבור עבירה מאלו בהן הורשעה. בנוסף, הועמדה המערערת במבחן שרות המבחן למשך שנתיים.

2.       המערערת מלינה בפנינו הן על עצם הרשעתה והן על חומרת העונש. גם בהודעת הערעור וגם בפנינו טען ב"כ המערערת, כי שגה בית משפט קמא משהרשיע את המערערת בדין בניגוד להמלצת שירות המבחן ועל אף קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות את אי הרשעתה בדין בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה. ב"כ המערערת עמד בהרחבה על נסיבותיה האישיות של המערערת לרבות גילה הצעיר ועברה הנקי. ב"כ המערערת הדגיש נסיבות טרגיות ומשברים בחייה של המערערת, שאמה נפטרה בגיל צעיר בהיות המערערת בת 4 ובהיותה בגיל 15 עלתה לבדה ארצה. נשואיה של המערערת עלו על שרטון והיא היתה פגועה ואבודה ועל רקע משבר אישי וכלכלי בחייה, ביצעה את המעשים המיוחסים לה בכתב האישום. עוד נטען, כי מדובר בהתנהגות מקרית וחריגה ולא בדפוס של התנהגות כרונית וכי המערערת הודתה בהזדמנות הראשונה, לקחה אחריות מלאה על מעשיה, החזירה את הכסף למתלוננת והביעה צער וחרטה. ב"כ המערערת סבור, כי הרשעתה של המערערת עלולה לפגוע בשיקומה, לחבל בהתפתחותה האישית והמקצועית על ידי צמצום משמעותי באפשרויות תעסוקה והמשך לימודים כפי שצויין בתסקיר.

ב"כ המערערת הוסיף וטען בפנינו, כי לאחרונה רכשה המערערת מקצוע חדש, סיימה קורס במכללה ובכוונתה להמשיך בלימודיה ולמצוא תעסוקה ראויה.

מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור על עצם ההרשעה ובאשר לעונש, הסכימה להפחתת שיעור הקנס משנמנעה המשיבה מלבקש מבית משפט קמא לגזור על המערערת קנס כספי בשל מצבה הכלכלי, אם כי ביקשה מבית משפט קמא להשית על המערערת מאסר בפועל שיומר בעבודות שירות, מאסר על תנאי והתחייבות.

3.       בהכרעת דינו עמד בית משפט קמא על ההלכה הפסוקה לפיה, הכלל הוא הרשעה והיוצא מן הכלל הוא אי הרשעה וזאת כאשר קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מצדיקות סטיה מן הכלל, תוך הפנייה למבחן שנקבע בהלכת כתב (ע"פ 2083/93 תמר כתב נ. מדינת ישראל). בית משפט קמא בדק ומצא, כי במקרה של המערערת לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות סטיה מכלל ההרשעה. 

עיינו היטב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, בנימוקיה המפורטים של הודעת הערעור ובטיעוני הצדדים ובאנו לכלל מסקנה, כי לא נפלה כל טעות בהכרעת דינו של בית משפט קמא המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. המערערת חטאה בעבירות חמורות. היא מעלה באמון שניתן בה עת השגיחה על ילדיה של המתלוננת, גנבה ארבעה שיקים מפנקס השיקים, בהמשך היא זייפה שיק ושילמה באמצעותו עבור שכר דירתה. אין המדובר בכשלון רגעי או מעידה חד פעמית. לא זו אף זו, צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי לא הוכחה פגיעה קונקרטית בעתידה המקצועי של המערערת, כך שלא ניתן לומר, שההרשעה  כמוה כ"מכת מוות" למערערת (ראה: ספרו של קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 1105).  

מכאן ברור, שלא מתקיימים בעניינה של המערערת שני התנאים המצטברים שנקבעו בהלכת כתב המצדיקים אי הרשעה בדין וזאת אף בהינתן הדעת לנסיבות חייה הקשות ולשיקולים לקולא שעומדים לזכותה.

באשר לחומרת העונש, אמנם בית משפט קמא לא נתבקש על ידי המשיבה לגזור קנס כספי על המערערת, אך הוא נתבקש לגזור מאסר בפועל ועונשים נלווים. בית משפט קמא ראה לאזן בין רכיבי הענישה השונים משנמנע לגזור מאסר בפועל אך גזר קנס כספי אף שלא נתבקש לכך. יודגש, כי רכיב הקנס הכספי הוא הרכיב המוחשי בגזר הדין, כך שאין לקבל את בקשת המערערת ולהורות על ביטולו כליל.

לאור נסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת ולאור עמדתה ההוגנת של ב"כ המשיבה, שהסכימה להפחתת סכום הקנס, אנו מעמידים את סכום הקנס על סך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.

יתרת הקנס תשולם בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 10/10/08.

אי פרעון אחד התשלומים במועד, יעמיד את מלוא יתרת הקנס לפרעון מידי.

4.         לאור האמור, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין למעט בעניין רכיב הקנס, שיעמוד על 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו במקום 5,000 ש"ח.

ניתן היום ט' באלול, תשס"ח (9 בספטמבר 2008) במעמד הנוכחים.